יום שבת, 9 בדצמבר 2017

פוסט ישן על דירות. נכתב בספטמבר 2006

ברוח מעבר הדירה הנוכחי של הבלוג נתקלתי בפוסט הזה. משעשע לחזור לשם. כשהפוסט נכתב בספטמבר 2006 התחלנו לארוז את הדירה שגרנו בה וכל זה חודש אחרי הלידה. סביר להניח שהפוסט נכתב ביד אחת.


עברתי דירה כמה פעמים בחיי . אני זוכרת תמיד את זה כחוויה מרגשת שמחה ועצובה.

אני זוכרת  את הסקרנות שבגילוי סביבה חדשה את המפגש המחודש עם חפצים אבודים ואת הצביטה הקלה של המעבר ליד הבית הישן והידיעה שגרים בו אנשים אחרים שמסדרים את הדירה אחרת.

יש במעבר סוג של פרידה מתקופה מסויימת.

בדירה הנוכחית אנחנו גרים כזוג כמעט 7 שנים. יש משהו מאד סמלי בתאריך הכניסה כי נכנסנו אליה בראשון בינואר 2000. אנחנו ניכנס לדירה החדשה בראשון לינואר 2007.

הדירה האומנוצ'ית

הדירה לפני הנוכחית היא הדירה הראשונה שלי מחוץ לבית עם שותפים. עברתי אליה ביום של ליקוי חמה. התאהבתי בחדר הענק והצהוב מאד שהיה חדרי (ירשתי אותו מסטודנט למשחק שאחרי כמה שנים ראיתי אותו בפרסומת נידחת*). הרגשתי גם מאד אומנותית בבית עם רצפה מצויירת ותקרה גבוהה עם שותפה שלמדה באקדמיה למוסיקה והייתה עושה תרגילי פיתוח קול. (אחרי חודש התחשק לי לידות בה את המגפיים הנאציים והאומנוצ'יים שלה שהייתה משאירה בסלון).

*גיא עמיר שכיום מצבו בתעשיית הקולנוע אחר לגמרי משהיה כשנכתב הפוסט ויש לו גם ערך בויקיפדיה.

היינו 4 שותפים בבית קפוא עם תשתיות חשמל רעועות ועם שותפה במצב נפשי רעוע שלא הייתה משלמת חשבונות, הייתה משתמשת לי בכלים ומשאירה אותם בחדרה ואף פעם לא הייתה קונה נייר טואלט. בלשלב מסויים הייתי מחביאה את הכלים והנייר טואלט שלי בחדר ומרגישה כמו זקנה צייקנית.

כן הייתי המבוגר האחראי של הדירה. לאחרים לא הפריעו גחמותיה של השותפה . בעלת הדירה הכלבה הייתה פונה אלי שאזכיר לה לשלם את חלקה. אבא של השותפה היה פונה אלי כי היה מודאג מחוסר האחריות הפתולוגי שלה. ולאדם עובד כמוני הפריעה העובדה שהבית הוא כמו תחנת רכבת ורועש גם בשלוש לפנות בוקר.

היו לנו שני שכנים אחד היה חביב וסלב (ג'קי לוי) שהיה גם המרצה שלי בעבר(היה נחמד לתצפת עליו משקה את הגינה) ושכן מבוגר ועצבני שפעם בעיצומה של מסיבה רועשת (שאני עשיתי לפני עזיבתי) הוא שבר קצת את הדלת עם מוט ברזל. אני די מבינה אותו כי השותפה שלי בהחלט הייתה יכולה לגרום לתגובות קיצוניות.

וכשנשבר לי ממנה ובמקביל נשבר לאישלי שאז היה חברשלי משותפיו הוא החלטנו לגור יחד.

השידרוג. דירה זוגית סטודנטיאלית

אני זוכרת איך נרשמנו למאגרי הדירות וראינו כל מיני כוכים במחירים שגובלים בחוצפה. חיפשנו בערך 3 ימים דירה ואז ראיתי את המודעה באוניברסיטה. התקשרתי מהסלולרי לאישלי ובאותו יום ראינו את הדירה. למחרת סגרנו.

אני זוכרת סוג של כימיה ראשונית עם הדירה.היא נראתה לי ענקית ומשודרגת לעומת הדירה הקודמת. את השכונה אהבתי מיד, גם בשל קרבתה לאוניברסיטה(אז עבדתי שם) ואפילו המחיר היה טוב.

אהבתי את העץ הירוק שנשקף מהחלון הענקי. אהבתי את השכונה, את העובדה שלפחות 4 דירות מאוכלסות בזוגות כמונו. אהבתי את העובדה שלא צריך להחביא נייר טואלט יותר.

בשלב מסויים התחלנו לראות את החסרונות של הדירה. קומה גבוהה מאד (עכשיו זה סיוט עם תינוק) ריצפה מכוערת ושבורה בחלקה. חוסר יכולת להכניס פינת אוכל ולארח הרבה אנשים, היעדר מרפסת  וכו'. אבל עד בוא יורש העצר לא חשבנו ברצינות לעבור. לאט לאט צברנו חפצים והתברגנו.

ודווקא עכשיו לפני עזיבה אני מתחילה להרגיש את הצביטה הזאת. יש לי כל כך הרבה  זכרונות מהדירה והשכונה. והיום למרות שהיא קצת צפופה היא דווקא נעימה לי ביותר.

הדירה אליה נעבור תהיה שלנו ויקח לי זמן להתרגל אליה ואל הסביבה. היא חותמת את התקופה הסטודנטיאלית ואת המעבר הסופי לבגרות. היא גדולה יותר ויפה יותר ויש בה מרפסת. הפשרה היחידה מבחינתי היא שהנוף ממנה לא מדהים. פעם הייתי מיחסת חשיבות רבה לנוף.

עכשיו פחות.

ואני מפחדת להפוך לקלישאה זעיר בורגנית ולאדם לא מעניין. ומצד שני זה פאתטי להיאחז בתקופה שעברה.*
אנשים לא משתנים עד כדי כך.

*אני כן בורגנית אבל אוהבת את זה ואני גם אדם די מעניין.גרה באותה דירה שממש מתאימה לנו גם כיום אחרי 11 שנים.

2 תגובות:

  1. הי....עוקבת אחרי כתבייך בהנאה, היכן מצטרפים כאו ?....

    השבמחק
    תשובות
    1. היי מיכל, כיף לשמוע. בינתיים מתאקלמת בבלוג אז עוד לא מצאתי את מקום העדכונים. מבטיחה לעבוד על זה :)

      מחק

ג'וליאנה מכה שנית

זה יהיה  הפוסט האחרון בבלוג זה ולא כי הפסקתי לכתוב. בגלל בלגן בסיסמאות וקשיי הסתגלות לבלוגר יצא שהבלוג שכפל את עצמו והבלוג הפעיל שלי הוא ב...